כשאנחנו מתבוננים מהצד בשיחה בין שני אנשים, לעתים היא יכולה להיראות כמו מפגש בין שתי מערכות קול נפרדות הפולטות רצף של צלילים שאין ביניהם קשר ושאינם יוצרים יצירה הרמונית אחת... במפגש האחד הזה בין אנשים מתקיימות שתי שיחות נפרדות - כל אחד נמצא במעגל סגור עם עצמו... מזהים את הסיטואציה הזאת? מדובר במעין הרגל שנשתרש אצל רובנו עם הזמן... על מי אנחנו חושבים כשאנחנו מדברים? למה אנחנו רוצים בכלל לדבר? ומה אנחנו רוצים להשמיע? בדרך כלל אנחנו חושבים על מה שה"אני" רוצה, על מה שיש "לי" לומר. כמעט תמיד ה"אחר" יהיה מחוץ לשיקולים ולמחשבות שלנו... ובכל זאת, דיבור הוא פעולה הדדית...
אז מהו דיבור נכון?